פסק-דין בתיק ת"א 14717-08

מבוא

1.                  התובע  הגיש ביחד עם אשתו ובתו כתב תביעה כנגד הנתבעת שעניינו נזקי גוף ונזקי רכוש שנגרמו להם באירוע שהתרחש ביום 14.7.03 בבית הנמצא במחנה הפליטים קלנדיה, בצד הצפוני, קרוב לכפר עקב, שבו מתגוררים התובע ובני משפחתו. 

2.                  כמתואר בכתב התביעה באותו היום בסביבות השעה 17:00 נכנס רכב למחנה הפליטים קלנדיה. נהג הרכב היה לבוש בגדים אזרחיים, הבחור שישב לידו היה לבוש גם הוא בגדים כאלה, החזיק באקדח וכיוון לעבר הנהג. בהגיע הרכב למחנה הפליטים בסמוך למסגד ירדו ממנו חיילים, האיש שישב לדי הנהג ביקש ממנו לעזוב את המקום וכך עשה. החיילים נכנסו למסגד 'עומר' מלווים בכלבים. באותה עת הגיעו כוחות נוספים לשכונה והקיפו אותה. חלק מהחיילים נכנס לביתו של התובע.

3.                  החיילים ביקשו מבני המשפחה שהיו בבית לצאת ממנו. לאחר יציאתם בקשו מהבן פדאא להתלוות אליהם, נכנסו וערכו חיפוש מדוקדק בכל הבית תוך שהם גורמים נזק רב לבית ולתכולה. עם סיום החיפוש בבית החיילים רצו לעשות חיפוש במחסנים, הבן הביע נכונות לחפש את המפתח של המחסנים אך החיילים ביקשו ממנו לצאת ולא לחפש.

4.                  בהמשך כתב התביעה מפורט כי באותו שלב שמו החיילים פצצה בדלת הקדמית של קומת המחסנים, שעד תקופה קצרה לפני האירוע שימשו כמחסנים להשכרה, ופוצצו את דלת הכניסה. כתוצאה מעוצמת הפיצוץ נגרמו נזקים. עוד מתואר כי לאחר מכן נעשה חיפוש ונלקחו במסגרתו שרשראות זהב, תעודת זהות ופלאפון. התעודה והמכשיר הוחזרו לאחר מכן והשרשראות נמצאו לאחר מספר ימים בחצר הבית.

5.                  התביעה הוגשה בגין נזקי הרכוש שנגרמו וכן בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובעת מס' 2 והנזק שנגרם לתובעת מס' 3.  בשני פסקי דין חלקיים שניתנו ביום 10.5.09 וביום 30.12.08 נדחו תביעותיהן של התובעות מס' 2 ו- 3 מחמת התיישנות ונותרה להכרעה תביעתו של התובע. תביעה זו היא בעיקרה לפיצוי עבור נזק הרכוש שנגרם; כאב וסבל ואבדן הכנסה מדמי שכירות (סעיף 49 לכתב התביעה).

6.                  התובע טוען כי הנתבעים התרשלו, הפרו את חובותיהם והשתמשו בכוח בלתי סביר. הוא חולק על כך הפעולה הייתה 'פעולה מלחמתית' ונהנית מהגנה ומבקש פיצוי עבור הנזקים.

7.                  הנתבעת טענה מלכתחילה כי התובע היה חבר בארגון טרור. בנוסף היא מציינת בכתב ההגנה כי באותו היום נחטף אזרח ישראלי, אליהו גוראל, וכוחות הבטחון פעלו כדי לחלץ אותו. פעולה זו הייתה בגדר פעולה מלחמתית והיא נהנית מחסינות. הנתבעת אינה עומדת עוד על הטענה הנוגעת למעמדו של התובע כחבר בארגון טרור אלא טוענת כי לא היה כלל הפיצוץ הנטען, היא לא התרשלה ולחלופין כי המדובר בפעולה מלחמתית.

העובדות

8.                  כמתואר לעיל יש לבחון תחילה מה ארע ובעיקר האם התרחש אותו פיצוץ נטען שהתובע טוען כי הוא שגרם לנזקים הנטענים. בנוסף יש לבחון אם הוכח מי גרם לאותו פיצוץ ובאלה נסיבות הוא בוצע.

גרסת התובע

9.                  בתצהיר העדות הראשית מציין התובע כי באותו יום בשעה 17:00 הוא יצא מביתו לקנות סיגריות מחנות שנמצאת מרחק של 200 מטרים. הוא ראה רכב נכנס למחנה הפליטים קלנדיה ובו נוהג נהג בלבוש אזרחי ומישהו שיושב לידו ומכוון אקדח לכיוונו. כשהרכב הגיע למחנה בסמוך למסגד ירדו ממנו חיילים וביקשו מהנהג לעזוב את המקום. החיילים נכנסו למסגד מלווים בכלבים והגיעו כוחות נוספים לשכונה והקיפו אותה. התובע נשאר ליד החנות כי לא יכול היה לחזור לביתו. בהמשך התצהיר הוא מתאר מה שמע לגבי מה שארע בבית אך אין חולק כי מדובר בעדות מפי השמועה.

10.              בחקירה הנגדית העריך העד כי הכוחות הגיעו לאיזור הבית שלו בשל מקרה חטיפת נהג המונית (עמ' 2, ש' 16);  הוא אישר כי הגיע לבית רק לאחר שהחיילים עזבו את המקום (עמ' 3, ש' 30-32) וכן כי בנקודה שבה עמדו אשתו וילדיו לאחר שהוצאו מהבית לא ניתן לראות את הבית (עמ', 4, ש' 8-9).  התובע הוסיף כי גם לבתים אחרים נגרמו נזקים וכי חלק מהדלת שפוצצה הגיע עד לכניסת מבנה של השכן שנמצא ממול (עמ' 4, ש' 19-20). הוא ציין בנוסף כי גם לשכנים אחרים נשברו חלונות בביתיהם וכי מדובר בבתים של דודיו (עמ' 4, ש' 27-30). באשר לשרשרות הזהב, שנטען שנלקחו על ידי החיילים,  הוא אמר כי אלה נמצאו כעבור שלושה ארבעה ימים (עמ' 5, ש' 13-14). הדיווח שמסר למוקד להגנת הפרט על החפצים שנגנבו היה לדבריו מדויק (עמ' 5, ש' 19-20). הוא לא ידע להסביר מדוע נכללו הדברים בפניית המוקד להגנתה פרט בשמו למשרד הבטחון (עמ' 6, ש' 1-3).

11.              עניין אחר שעלה במהלך החקירה הנגדית היה מעמדו של התובע כקצין בבטחון המסכל. הוא סיפר כי התקשרו אליו כדי שידבר עם החברה' הצעירים שחטפו את נהג המונית כדי שאולי יצליח להביא לשחרור. הוא אישר כי התבקש לדבר עם אחמד סעדאת (עמ' 7, ש' 15-24).

גרסת אשתו של התובע חדרה לבויטל

12.              אשתו של התובע מתארת תיאור דומה של תחילת האירוע. לדבריה החיילים הגיעו אל הבית וביקשו שבני המשפחה יצאו. הם זרקו אבנים לכיוון החלונות והבן פדאא פתח את הדלת. בשל זריקת האבנים חלון של דלת המטבח נשבר. לאחר מכן  נלווה פדאא לחיילים שערכו חיפוש בבית תוך שהם גורמים נזק לבית ולתכולה. החיילים רצו חפש במחסנים. הבן הביע נכונות וביקש לחפש את המפתח למחסנים אולם החיילים ביקשו ממנו לצאת מהבית ולא לחפש. החיילים שמו פצצה בדלת קומת המחסנים, פוצצו את הדלת וכתוצאה מעוצמת הפיצוץ נגרמו נזקים לבית. באותו זמן היו בני הבית בחוץ וחיילים עם כלבים היו מסביבם. במהלך החיפוש הוחרמה תעודת זהות של אחד מבניה, פלאפון, דפים באנגלית ושתי שרשראות זהב. התעודה והפלאפון הוחזרו מאוחר יותר על ידי המשטרה הפלסטינית ואת השרשראות מצאו בחצר במקום בו עמדו החיילים.   בחקירה הנגדית היא אשרה כי לא ניתן היה לראות את מה שנעשה בתוך הבית ואת המחסן מהמקום שבו עמדו והמתינו (עמ' 9, ש' 21-14)

גרסת פדאא יוסף עבדאלחמיד לבויטל

13.              עד זה הוא בנו של התובע שהיה בבית. הוא מתאר כי הגיעו חיילים למקום והוא פתח להם את דלת המטבח. אחד החיילים שהיה עם כיסוי ראש ביקש ממנו להוריד חולצה ואז ערכו עליו חיפוש וביקשו שכל בני הבית יצאו ממנו. כוח חיילים נכנס לבית והעד נלווה אליו כשהחיילים עורכים חיפוש בחדרים. בשלב מסוים ביקשו החיילים להיכנס למחסנים. הוא הודיע להם שיש מפתח וביקש זמן לחפש אותו. החיילים לא הקשיבו לו וחלקם הוציא אותו מהבית. לאחר כ- 10 דקות שמעו פיצוץ מתוך הבית ולאחר כחצי שעה הם יצאו מהבית ואז נכנסו בני המשפחה.

גרסת אסף